יום ש', יג’ בשבט תשע”ט
    - - -  
ארבע שנים לאחר עקירת ישובי גוש קטיף וצפון השומרון - נרשמת עליה דרמטית בפעילויות התיעוד והזיכרון. במוזיאון גוש קטיף צפויים אלפי מבקרים, ביניהם חברי כנסת ואישי ציבור. צוות המוזיאון, המורכב מבוגרי המאבק הכתום, בני הנוער מגוש קטיף, מוצא במוזיאון עשיה הסברתית שיש בה שליחות אישית.

ביום שישי, י' אב תשס"ט, 31 ביולי 2009, ימלאו ארבע שנים לעקירת ישובי גוש קטיף וצפון השומרון במסגרת ביצוע "תכנית ההתנתקות". במהלך השנה האחרונה התחדשו מגורשי גוש קטיף בז'אנר חדש של פעילות - תיעוד וזיכרון. גופים רבים עוסקים בעיון, שימור והוצאה לאור של חומרים המתעדים את ההתיישבות היהודית בחבל עזה בתפארתה, את הדילמות בצל משברי הטרור, ואת המאבק נגד תכנית ההתנתקות. ראויה לציון העליה המרשימה במספר הספרים והסרטים המוצגים לציבור, המעלים את סיפורו של גוש קטיף אל סדר היום הלאומי. רגעים אחדים לאחר הגירוש נדמה היה כי מפעל ההתיישבות המפואר בגוש קטיף נידון לשכחה. אך השנה האחרונה מוכיחה אחרת. הציבור בישראל ובעולם היהודי מבקש למצוא דרך לזכור, לשמר ולהצדיע למתיישבים על מפעלם. במוזיאון גוש קטיף בירושלים, ברחוב שערי צדק, מתכנסים בני נוער לפעילות אחרת. לא עוד הפגנות מחאה, לא עוד זעקת נגזלים. בראש זקוף עמלים צעירים וצעירות, בוגרי שירות צבאי, סטודנטים ובוגרי הודו על עיצוב סיפורו של גוש קטיף בין ארבע קירות המוזיאון, והנחלתו לדור הבא. כולם גדלו שם, כולם צעקו "יהודי לא מגרש יהודי". כולם בכו כשמצאו עצמם ללא בית, בקיץ 2005. והיום - אחרי הדמעות, אחרי ימים ארוכים עם תרמיל על הגב, ומסעות בכל רחבי העולם - שוב מוצאים בני הנוער מגוש קטיף בית, בו הם מספרים את סיפורם. אביה טננבאום (24), בת למשפחה שהיתה מראשוני הישוב נצר חזני, היתה שותפה למאבק בני הנוער בגוש קטיף. כיום היא עוסקת בהדרכת מטיילים בירושלים, ומדיכה קבוצות תיירים ותלמידי בתי ספר המגיעים לביקור במוזיאון גוש קטיף. "אני רואה בעבודה במוזיאון שליחות." מסבירה טננבאום. "מדהים כמה אנשים רוצים לשמוע את הסיפור של גוש קטיף. כשאני מדריכה תלמידים - אני לא אומרת להם מה לחשוב. אני מספרת להם את הסיפור האישי שלי, של ילדות חופשית ומאושרת מול הים. כשמגיע שלב הגירוש אני מציגה להם את הדילמה: מה אתם הייתם עושים?" בשבועות הקרובים, ימי בין המיצרים, צפויים אלפים לבקר במוזיאון. ביניהם קבוצות תיירים רבות מיהודי ארה"ב, ומבקרים מכל רחבי הארץ. במוזיאון גם צופים ביקורי חברי כנסת ואישי ציבור רבים. נראה כי מעולם לא היתה בציבור הסכמה רחבה כל כך על צדקתם של מתנגדי ההתנתקות, כמו ביום השנה הרביעי לביצועה. קשה להצביע על הגורמים להתעניינות הגוברת דווקא עכשיו. אולי אלו הקסאמים בבאר שבעב"עופרת יצוקה", אולי נפילתם של כל שרי קדימה ואנשי הצבא שהיו שותפים לביצוע ההתנתקות, מאולמרט עד חלוץ. אולי "התפקחותם" של אנשי תקשורת רבים, המכים על חטא העקירה. אך נוער גוש קטיף כבר יודע לתרגם את התמיכה הזו לעשיה. ומי שלא רצה אותם על הגגות בגוש קטיף - יקבל אותם בכניסה לירושלים.