יום ש', יג’ בשבט תשע”ט
    - - -  
במוזיאון גוש קטיף מבקשים לתעד את אחד הפרקים החשובים ביותר בתולדות עם ישראל. יש מי שלא רוצה לשמוע.

את שנות התיכון העברתי ב"תיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים", שם דבילי למוסד מכובד. בית הספר דנן היה חילוני מאוד ושמאלני מאוד. ואני, כימנית מאוד ודתיה בהתהוות כנראה שגיתי במקצת בבחירת מוסד החינוך הזה. נאמר, שהיו יכולות להיות בחירות מדויקות מזאת, שהיו, אולי, מקלות במעט מהסבל. מוזיאון גוש קטיף בירושלים. צילום: פלאש 90 בתיכון שליד וגו', היינו יוצאים להפגנות כחלק משיעורי האזרחות. למשל להפגין נגד החרדים החוסמים צירים מרכזיים בירושלים. היינו, כחלק מאותם שיעורים, הולכים להיפגש עם פוליטיקאים בעלי שם, לדוגמא, יוסי שריד. היינו יוצאים לסמינרים שמהותם לחזק את הקשר בינינו לבין אחינו הערבים. היינו לומדים על ערכי הדמוקרטיה הקדושים, אך לעולם לא על ערכי היהדות ואהבת הארץ. כשהגעתי לבית הספר הנ"ל לא היו מזוזות על משקופי הדלתות. כנראה שההנהלה ראתה בזה כפיה דתית. כחלק ממלחמתי במערכת הפלורליסטית המזויפת הזאת סבלתי נידוי והשפלה מקרב המורים והתלמידים, אבל גם נחלתי כמה ניצחונות: מזוזות נקבעו, והלכנו לסמינר "גשר", להיפגש עם דתיים. זוועות התיכון צפו ועלו לנגד עיני השבוע, כשסופר לי על קבוצת תלמידים מקיבוץ גבעת ברנר, שהגיעה עם מורתם למוזיאון גוש קטיף. אקדים ואומר שהמוזיאון הוא גוף פרטי, שמטרתו להעביר את סיפור ההתיישבות והגירוש מחבל ימית, צפון השומרון וגוש קטיף. לאחר סיבוב במוזיאון וצפייה בסרט דקומנטרי על הפינוי, נפגשו התלמידים עם מדריך מהמוזיאון, אחד מהמגורשים מנווה דקלים. המדריך נתן סקירה של רבע שעה על הגירוש ועל ההשלכות שהיו לו על חייו. הוא הדגיש כמה חשוב שהנושא יתועד הפעם, בניגוד למצב שהיה בפינוי סיני. עוד סיפר המדריך כי 8,800 יהודים גורשו מבתיהם ורובם עדיין לא עברו לבית הקבע שלהם, ורובם מחוסרי עבודה. המדינה אינה מטפלת כיאות במפונים. המורה ורדה התפרצה בזעם: "אתה שובה את התלמידים התמימים שלי!" המדריך ביקש ממנה שלא תצעק והודיע לתלמידים שלאור התנהגות המורה שלהם לצערו הביקור הסתיים. אף תלמיד לא זז. כל ניסיונות ההדברות עם המורה עלו בתוהו. כשהתבקשה להציע איך היא היתה מתארת את הפרק הזה בהיסטוריה של עמנו דרשה שהמוזיאון יראה דווקא את "התפרעות נוער הגבעות" ואת התקפותיהם נגד החיילים. התלמידים, מצידם, היו מזועזעים ממה שראו. המוצגים במוזיאון, המפגש עם המדריך, ובעיקר הסרטים, הראו להם תמונות ומציאות שמעולם לא נחשפו אליה. הפלורליזם המזויף שלאורו חונכו סינן להם את המראות והעובדות שלא מסתדרות עם השקפת העולם "הנכונה". מעודי לא נתקלתי בפלורליזם אמיתי. לכל אדם יש ערכים העומדים מעל הפלורליזם, מעל לכל דיון. זה הגיוני, ובעיקר אנושי. זה מתחיל להיות מורכב כשמוסד חינוכי או דרך חינוכית מצהירה שהיא פלורליסטית, ובהיחבא מטיפה לקו מחשבה אחד, לדעה אחת, שאין בלתה. לפיכך, תלמידים יקרים ברשת החינוך הכללית, כשמדברים איתכם על פלורליזם, תבדקו טוב טוב איזו דעה מסתתרת מתחת לפני השטח, ברווח שבין המילים. אולי כך תהיו מוכנים יותר להתפרצויות זועמות כשל המורה ורדה כאשר מוצגות לה תמונות שאינן מסתדרות עם הקו הדמוקרטי שלה.